קצת היסטוריה
"בראשית היה החזון, תשעה־עשר ילדים קטנים מפוזרים בארבעת קיבוצינו הראשונים, וגבעה צחיחה במשמר העמק. את החזון הבאנו בצקלוננו ממחוז הנעורים, מורשת תנועת „השומר הצעיר" בגולה. אנו באנו ארצה צעירים, וכל להט־נעורינו נתון לבניינם של החיים העבריים החדשים. חי העבודה, העמקת השרשים בקרקע המולדת, בניינה של החברה הקבוצית, הצמיחה בתוך תנועת הפועלים העברית תבעו את כל כוחות נפשנו. באו ילדינו הרכים והמועטים־ למניין ותבעו במפגיע את הגשמת חזוננו גם בשדה החינוך." (גולן, חזן, פולסיוק ואחרים, 1948, עמ' ז).
מוסד "הרי אפרים" הוקם בשנת 1950, על-ידי שלושה מקיבוצי ההר של השומר הצעיר: עין השופט, רמת השופט ודליה. קיבוץ רמות מנשה הצטרף כשותף נוסף, בשנת 1962. המוסד החינוכי פעל במתכונת של חברת נעורים אוטונומית שכללה חיי תרבות, חברה ולימודים במסגרת של פנימייה.
כך כותב בשנת 1957 דן דקל, בוגר המוסד, בגיליון של "ניב המוסד":
"במתי מעט התאספנו כאן ב-1 באוקטובר 1950, שבעים ילדים משלושת הקיבוצים. ייסדנו את המוסד ה-13 בין מוסדות הקיבוץ הארצי ויקרא שמו בישראל "מוסד הריֹֹ-אפרים". תלמידים ראשונים לבית-ספר תיכון היינו. ירוקים ומחוסרי כל ניסיון בלימודים ובחיי חברה. המשימה הראשונה שעמדה לפנינו היתה הקמת חברת-הילדים שלנו. אמנם החילונו ביצירת ערכי חברה, שהלכו ונתווספו בהמשך הזמן. היינו אז אוסף של כוחות שונים שיצרו ביחד חברה חיה ותוססת. היה עלינו להתחיל בהקמת ערכים תרבותיים: הוקמו התזמורות והמקהלה ובזכותם עלינו "לגדולה" בין מוסדות הקיבוץ הארצי. החברה הוקמה בעזרת חבר-עובדים מוצלח ביותר שידע לעשות את המלאכה ובזכותו הגענו למה שהגענו.
במשך השנים נוספו קבוצות חדשות ואתם גם ערכים חדשים. מתח הגילים גדל ונוצרה חברה מגוונת עם מדריכים תנועתיים וחניכים, שכל אחד מוסיף לזולתו. נוצרה חברה שומרית שאמורה ליצור אדם חדש ומגשים בקיבוץ. כך נוצרה חברת הנעורים שלנו בראשיתה, כשבלב כולנו פעם מרץ רב לפעולה וליצירת כל אותם ערכים לימודיים וחברתיים המעלים את החברה שלנו לרמה גבוהה.
מוסדנו הפך לאחד המוסדות הגדולים והמגובשים. נשאנו את שמנו בגאווה... לאט, לאט החל המוסד להתבגר. ה"ירוקים" הפכו לעושי מלאכה מנוסים והחברה נכנסה למסלול חיים רגיל, עמוס ומלא חוויות ועניין. עם חלוף השנים חלים שינויים בחברתנו. כביתר המוסדות מורגשת גם אצלנו חדירה של אוירה זרה לנו. הציניות עומדת גם בשערינו. נראה לי שהסכנה הגדולה ביותר לחברתנו תהיה אדישות לערכים במקום קנאות ומאבק עקשני להוסיף עליהם. לשם כך עלינו לשמור על שיחות החברה. נוכחנו לדעת שכאשר מתקיימות שיחות חברה תכופות ומעלים לבירור בעיות ממשיות של חיינו, כל החברים מגיעים לסיפוק וביתר מתח. כך נוצרים ערכים במו ידינו, שכולנו מתגאים בהם.
אולם אם אין רצון לשיחת חברה ולברר ביחד הבעיות שלנו, בא לביטוי הזילזול בחברה, שהשיחה היא הביטוי המובהק לדמוקרטיה שבתוכה. כדי שהשיחה תהיה אמיתית וכנה, נחוץ שיהיה כבוד לחברה מצד כל פרט ופרט. זהו לדעתי הגורם הראשוני לשמירת ערכי החברה ודמותה.
גורם שני הוא שמירה על ערכים תרבותיים כמו תזמורת ומקהלה שפעם היוו כלי כה חשוב בחברה שלנו. כל אחד מאתנו עשה הכל למען לנגן על כלי וגם השירה במקהלה הייתה מתוך רצון. עלינו לשמור על ערך זה מכל משמר." (אפרת, תשמ"א, עמ' 35).
בשנת 1996 הוקם בית הספר האזורי מגידו על שטח הקמפוס של "הרי אפרים". פנימיית הרי- אפרים המשיכה לתת מענה בתחום הבלתי פורמלי בחיי החניכים והפכה להיות חברת הנעורים הדמוקרטית הראשונה בעולם, במהלך שהוביל מנהל רעות דאז יניב שגיא. בשנת 2003 מועצה אזורית מגידו לקחה תחת חסותה את הפנימייה במטרה לפתוח אותה לכלל יישובי המועצה ושמה הוחלף לחברת הנעורים רעות. כיום חברת הנעורים פועלת כפנימיית יום אזורית (ללא לינה) וממשיכה לספק מענה תרבותי, חברתי וקהילתי לכלל חניכי האזור.
מקורות:
דור לדור, עורכים: שמואל גולן, ברטה חזן, יעקב חזן ואחרים, ספרית פועלים, תל אביב, 1948.
חברת הנעורים- אתגר ומציאות, צפורה אפרת, סמינר הקיבוצים, תל אביב, תשמ"א.
